תובענות למזונות ומדור (אישה ו/או ילדים) – הבסיס המשפטי לחיוב במזונות כיום הוא החוק העוסק בדיני משפחה (מזונות), אשר מחייב את האב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו, דהיינו במקרה של יהודים, הדין העברי.

חוק המזונות, מפנה להוראות "הדין האישי" החל על החייב במזונות, ואם אדם אינו חייב במזונות עפ"י הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, כגון אדם שהוא חסר דת, אז יחולו עליו הוראות חוק המזונות הנ"ל.

זכותו של הקטין למזונות מהוריו היא זכות עצמאית ובלתי תלויה ביחסים המשפטיים שבין הוריו של הקטין, אם נשואים הם אם לאו, והיא בלתי תלויה בהסכמים שעשו הוריו בנוגע למזונותיו. ולכן גם קטין שהוריו אינם נשואים זכאי למזונותיו אם וכאשר יוכח מי הוא אביו (בדיקת אבהות).

חובת האב במזונות ילדיו מיוחסת בתשלום כל "הצרכים ההכרחיים" של ילד עד גיל 15. צרכים הכרחיים כוללים הוצאות בגין: ביגוד, הנעלה, חלק מהוצאות מדור, חינוך וכיוצ"ב. בהוצאות הנוספות, שמעבר לצרכים ההכרחיים, יישאו האב והאם במשותף לפי יכולתם – כלומר עפ"י הכנסתם.
תובענות לאבהות או אמהות –  תביעות לאבהות – הנן תביעות בדרך כלל של האם כנגד האב הביולוגי לשם הכרה במעמדו המשפטי של האב כלפי ילדיו. תביעות לאמהות – תביעות נדירות – הנן תביעות בדרך כלל של האמהות כנגד המדינה להכיר בזהותה של האם, והעובדה כי האם יולדת, תורמת לכך. לבדיקות, נדרש בדרך כלל צו שיפוטי לבדיקת רקמות, אשר מבוצעת בבי"ח (לדוגמא, אם שילדה בבית ולא בבי"ח ולא הסדירה את מעמדו של הקטין כבנה).

תובענות לפי חוקים (בכל המקרים הללו חשוב "מירוץ הסמכויות" ותכנון מועד ואופן הגשת התביעות), לדוגמה:

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ובכללו זכויות משמורת, חינוך, הבטחת קשר בין הקטין להוריו או יציאת קטין מן הארץ –

ענייני משמורת  והחזקת ילדים – ניתנים בסמכות מקבילה של בית הדין הרבני ובית משפט לענייני משפחה. אף על פי כן,  עד גיל 6 קיימת "חזקת הגיל הרך" הקובעת את משמורת הילדים אצל האם, אלא אם כן, הוכח כי אין היא מסוגלת לטפל בילדיה.

חינוך ילדים – הנו תחום אשר נדרש לכרוך אותו אם מעוניינים להקנות לביה"ד הסמכות לדון בו.

הסדרי ראיה ויציאת הקטין מחוץ לארץ – אלה הם נושאים אשר נדרשים לשמירת זכויותיהם וטובתם של הקטינים מכוח חוק הכשרות המשפטית. כך, גם כאשר אין הסכמה בין ההורים באשר מי יהיה האפוטרופוס על הקטין, זכויות ההורה השני, זכויות הסדרי הראיה בין ההורים.

תביעות נוספות כגון תביעות למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש והכרזה כפסול דין – מוגשות מכוח החוק לטובת אנשים החולים במחלת נפש, או לוקים בשכלם, או שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ובית משפט רשאי לאחר ששמע את האדם או נציגו להכריזם כפסולי דין ו/או כזקוקים לאפוטרופוס לגוף ולרכוש.   

חוק הירושה, התשכ"ה- 1965 – תקנה 12 לחוק הירושה קובעת את התובענות שיש להגישן כתביעות נפרדות: תובענה לעשיית צוואה, תובענה למתן צו ירושה או צו קיום התנגדות, תובענה להצהרת מוות, תובענה להוכחת צוואה, תובענה למזונות או למדור מן העיזבון ומן היורשים, תובענה למינוי מנהל עיזבון והתנגדות למינוי, תובענה לתיקון צו ירושה או צו קיום צוואה התנגדות, ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה, תובענה אחרת בענייני ירושה לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו.

חוק שיפוט בענייני התרת נישואין(מקרים מיוחדים) התשכ"ט- 1969 –  כאשר מדובר על גירושין של בני זוג מעורבים: יהודי ונוצריה, מוסלמי ויהודיה וכד', לא יחול הדין הדתי האישי – המפנה לשיפוט בית הדין הדתי, במקרים אלו יחול החוק, דהיינו התרת נישואיהם תהיה בסמכות בית משפט לענייני משפחה.

חוק יחסי ממון בין בנה"ז, התשל"ג-  1973 – סעיף 1 (6 ) (ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענות על פי חוק יחסי ממון בין בנה"ז יהיו לבית משפט לענייני משפחה. חוק יחסי ממון מסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בנה"ז, בפקיעת הנישואין, במקרה של גירושין או מות אחד מבני הזוג.

על-פי החוק, בני זוג אשר נישאו לאחר 1.1.74 (תחילת תוקפו של החוק) יחולק רכושם על פי איזון המשאבים הקבוע בחוק, אשר מתווה את אופן החלוקה ושיקול דעת בית המשפט בנוגע לאיזון המשאבים. ואילו בני זוג שנישאו טרם תחילת תחולת החוק וכן בני זוג החיים כידועים בציבור, רכושם יחולק על-פי עיקרון חזקת השיתוף, פרי הפסיקה, בנוגע לכל  הרכוש לגביו הוכחה חזקת השיתוף.

מכוח החוק, נגזרים הסכמי הממון – אשר הנם הסכמים בין בנה"ז המסדירים את יחסי הממון שביניהם. על מנת ליתן תוקף להסכם בין בנה"ז הנשואים על ההסכם להיות בכתב וכן להיות מאושר ע"י ביהמ"ש לעניני משפחה או ביה"ד הרבני. (פנו למשרדנו לפגישה)

חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991 –  סעיף 1 (6 ) (ט) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, קובע כי, תובענות על-פי חוק למניעת אלימות במשפחה – 1991, יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, אשר מהווה סמכות מקבילה לבתי הדין הרבניים.

נגזרת מהחוק הוא קבלת צו הגנה המונע מהפוגע, אם הוכח, להיכנס לדירת המגורים, להטריד את בן המשפחה ולמנוע מבן המשפחה שימוש בנכס וכדומה.

חוק למניעת הטרדה מאיימת- 2001 – לפי חוק זה, צו מניעת הטרדה מאיימת מונע יצירת קשר עם הנפגע, ואוסר עליו להטריד את הנפגע בכל דרך או מקום, לאיים על הנפגע, לבלוש, לארוב, לעקוב אחרי הנפגע או לפגוע בפרטיותו בכל דרך, ליצור קשר עם הנפגע בכל דרך. הגשת הבקשה למתן הצו יכולה להיות באמצעות: הנפגע, אדם מטעם הנפגע, היועמ"ש או נציגו, תובע משטרתי, פקיד הסעד ע"פ חוק הנוער (טיפול והשגחה) 1960.

בשל מורכבותו הרבה של הנושא על כל צדדיו יש לפנות למשרדנו לתיאום פגישה לקבלת המשך טיפול במקרה שלכם

מסמך זה אינו מחליף ייעוץ משפטי!